החלטה בתיק בש"פ 7565/13

א.             בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 21.11.13, או עד למתן פסק דין בת"פ 42349-02-13 בבית משפט השלום בפתח תקוה, וזאת לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996. עניינה של הפרשה עבירות מס נרחבות שהתבצעו - כנטען - באמצעות הנפקת חשבוניות פיקטיביות.

רקע

ב.             ביום 21.2.13 הוגש כתב אישום המייחס למשיב  שלושה אישומים שונים בגין מעורבותו, בין השנים 2013-2011, בתכנית עבריינית רחבת היקף שהונתה את רשויות המס  בהיקף של מיליוני שקלים חדשים. כנטען באישום הראשון, המשיב ושותפיו כללו בספרי החשבונות של חברת "תזקיקים בע"מ" העוסקת בתחום המכירה הקמעונאית של דלק (להלן חברת תזקיקים), חשבוניות פיקטיביות המתעדות רכישת דלקים בהיקף של 190,000,000 ש"ח, כאשר מסכום זה ניכתה חברת תזקיקים מס השומות בהיקף העולה על 26,000,000 ש"ח וזאת במרמה ותחבולת מזיד. נוכח כל אלו יוחסו למשיב (וליתר הנאשמים) 97 עבירות של ניכוי מס תשומות שלא כדין במטרה להתחמק ממס לפי סעיף 117(ב)(5) בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 (להלן חוק מע"מ), וזאת בנסיבות מחמירות, פנקסי חשבונות כוזבים לפי  סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], עבירת ניהול רשומות כוזבות לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ, עבירת מרמה בכוונה להתחמק ממס לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה).

           כנטען באישום השני, לאחר רישום חלק מהחשבוניות הפיקטיביות, נוצר ברישומי חברת תזקיקים עודף במלאי הדלקים. בחקירה של רשות המיסים נחקרו המשיב והנאשמים האחרים בחשד להנפקת חשבוניות פיקטיביות. על מנת לאזן את עודף מלאי הדלקים ולשבש החקירה, ערך המשיב - כנאמר - תעודות משלוח פיקטיביות המתעדות אספקה כוזבת לחברת דבי אנרגיה בע"מ (להלן חברת דבי), וזאת מבלי שבפועל סופקה סחורה; הסכום הכולל שנרשם בחשבוניות עמד על 113,000,000 ש"ח. המשיב אף פעל להחתמת עובד בחברת דבי על תצהיר כוזב המאשר ביצוע העסקאות הפיקטיביות ואף שכנע את בעלי חברת דבי לאשר את החוב המפורט במסגרת בקשת פירוק שהגישה החברה. נוכח כל אלו יוחסו למשיב (ולנאשמים 2 ו-4) עבירות קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק, שיבוש מהלכי משפט לפי 244 סעיף לחוק.

           כנטען באישום השלישי,  במהלך חקירתו ברשויות המס קילל המשיב את חוקריו, הפריע להם ותקף את אחד החוקרים. נוכח כל אלו יוחסו למשיב (בלבד) עבירות העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין, תקיפת עובד ציבור בכוונה להכשיל את עובד הציבור במילוי תפקידו או למנוע או להפריע לו מלמלאו לפי סעיף 382א(ב) לחוק.

הליכי המעצר

ג.              עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להארכת מעצר המשיב וזאת עד תום ההליכים נגדו (מ"ת 42334-02-13). בבקשה נטען לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר וזאת נוכח החשש לבטחון הציבור ולשיבוש הליכי משפט. לבקשת המשיב נדחה הדיון ליום 26.2.13. בדיון ביום 26.2.13 כפר בא כוח המשיב בקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ובית המשפט הורה על עריכת תסקיר מבחן בעניינו.

           התסקיר מיום 19.3.13 מלמד, כי לחובת המשיב חמש הרשעות קודמות מהשנים 1999- 2001 שבגינן נידון לשלושה עונשי מאסר. ממאסרו האחרון השתחרר בשנת 2011. המשיב עיוור מלידה, סובל מילדות מנכות פיסית ונפשית אך סיים חרף קשייו תואר ראשון ושני. שירות המבחן התרשם כי המשיב באמצעות נטייתו להסתבכות עם רשויות החוק, מקבל אישור ליכולותיו האינטלקטואליות יוצאות הדופן ומשכך יתקשה לוותר על פעילותו העבריינית, נוכח זאת העריך שירות המבחן, כי "קיים סיכון בעתיד להמשך התנהלות שולית מרמתית". שירות המבחן ציין כי חלופת מעצר סמכותית עשויה להפחית הסיכון להפרה מצידו של המשיב, והומלץ כי ככל שישוחרר לחלופת מעצר תימנע ממנו גישה לאמצעים טכנולוגיים.

           בהחלטתו מיום 7.4.13 קבע בית משפט השלום בנצרת (השופטת י' שטרית) כי קיימות כלפי המשיב ראיות לכאורה ועילות מעצר. בית המשפט הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר, לאחר שהעריך כי יש בחלופת מעצר "הדוקה" בכדי לאיין מסוכנותו, וזאת חרף עברו הפלילי המכביד העומד לחובתו וחומרת המעשים המיוחסים לו. על החלטה זו הוגש ערר על ידי המבקשת בפני בית המשפט המחוזי בנצרת (עמ"ת 15413-04-13, השופט ד' צרפתי), בית המשפט קיבל הערר, נוכח מסוכנותו של המשיב הנלמדת מחומרתן של עבירותיו הכלכליות, וכן החשש המוגבר לשיבוש הליכי משפט. עוד צוין, כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בעת שמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו בגין עבירות דומות. עוד הביע בית המשפט ספק באשר ליכולת לאכוף את המגבלה על שימוש באמצעים טכנולוגיים, וזאת על בסיס יכולותיו של המשיב העולות מעובדות כתב האישום. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי  הגיש המשיב בקשת רשות ערר אשר נדחתה ביום 1.5.13 על ידי בית משפט זה (בש"פ 2627/13, השופטת א' חיות). ביום 17.10.13 נמחקה בהסכמה בקשתו של המשיב לעיון חוזר בהחלטת מעצרו עד תום ההליכים, וזאת עד לאחר הדיון  בבקשה להארכת מעצר הנידונה בפנינו כעת.

ההליך העיקרי

ד.             בדיון שהתקיים ביום 20.3.13, התקיימה הקראה פורמלית של כתב האישום למשיב (ת"פ 42349-02-13). בין החודשים מארס ליוני 2013 ביקש המשיב מספר דחיות לצורך הסדרת ייצוגו וכן לצורך העברת הדיון לבית משפט השלום בפתח תקוה. בדיון ביום 23.7.13 כפר המשיב בעובדות כתב האישום, ובית המשפט קבע 16 מועדי הוכחות בין חודש ספטמבר לחודש נובמבר 2013. עד להגשת הבקשה ביום 6.11.13 התקיימו בו דיוני הוכחות רבים (בימים 2.9.13, 9.9.13, 12.9.13, 16.9.13, 13.10.13, 20.10.13, 27.10.13, 28.10.13, 31.10.13, 5.11.13, 10.11.13, 12.11.13), וקבועים דיוני הוכחות נוספים במהלך החודשים הקרובים (17.11.13, 19.11.13, 30.12.13, 20.1.14, 27.1.14).

הבקשה והדיון

ה.             בבקשה הודגש עברו הפלילי המכביד של המשיב; צוין, כי ריצה מספר עונשי מאסר בגין עבירות הונאה רבות ומגוונות וכי מסוכנותו של המשיב והעדר האפשרות לשחררו לחלופת מעצר נלמדות גם מהחלטותיו הקודמות של בית משפט זה (בש"פ 2191/00, השופט י' טירקל; בש"פ 4432/00 השופט ת' אור) וכן מגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 13.11.01 בת"פ 40250/99 (השופטת ס' רוטלוי).

           עוד נטען כי קיים חשש ממשי לסיכון בטחון הציבור ולשיבוש הליכי משפט. הוטעם, כי בהעדר אמון מצד בית המשפט למשיב, חלופת מעצר איננה אפשרית, וכי המשיב עלול לבצע עבירות דומות לעבירות המיוחסות לו, בעודו יושב בחלופת מעצר, ומשכך אין כל חלופה אשר תאפשר לאיין מסוכנותו.

ו.              בדיון הודיע עו"ד נהרי, עם שציין את הקצב הראוי בו מתנהל המשפט, הקרוב לסיום פרשת התביעה, כי הוגשה ערב הדיון לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר במעצר בשל כרסום בראיות ונתבקשה תגובה. על כן, הוצע כי הדיון בבקשה הנוכחית יידחה עד לאחר ההכרעה שם. עוד עתר להידרש במסגרת הבקשה הנוכחית לנושא הכרסום הנטען בראיות. סברתי - וכך גם סברה המדינה - כי מדובר בשני מסלולים שונים, ואין מקום לערב זה בזה, באשר טענות המשיב שמורות לו לעניין העיון החוזר, תהא אשר תהא החלטתי בבקשה לפי סעיף 62.

ז.              עו"ד הירשברג טען למדינה, כי בשל עברו המכביד של המשיב, לרבות בשיבוש - מזה, וההתקדמות הטובה בתיק העיקרי בו סיימו עיקר עדי התביעה להעיד וסוף פרשת התביעה נראה באופק - מזה, יש מקום להארכה לתקופה המבוקשת. נטען כי השיבוש היה רחב ביותר, וכי בפועל לא היתה בתסקיר המלצת שחרור לחלופה.

ח.             עו"ד נהרי טען למשיב, כי חשש השיבוש הופג בכך שכמעט כל העדים הרלבנטיים שלגביהם יתכן החשש - העידו. ואשר להימשכות, עדויות ההגנה יכללו עשרות עדים, והם עוסקים שתיקיהם נתקבלו בהחלטת בית המשפט המחוזי ושהיה להם הסכם עם המשיב. נטען, כי בתסקיר לא נפסלה אחת החלופות שהציע המשיב בשעתו, ואפשר לשחררו לשם או לשוב ולדון בכך לאחר העיון החוזר.

הכרעה

ט.             ראשית, אציין כי לא ראיתי - כאמור - להמתין בהכרעה בבקשת המדינה עד לעיון החוזר בבית המשפט המחוזי ולערר שיוגש, או לא יוגש, בעקבות ההחלטה שם. הכרעתי כאן אינה נועלת את הדלת בהליך העיון החוזר ובאשר יוכרע בו.